אולטראס אינדונזיה

כדי להבין מאיפה הכל התחיל יש צורך להעזר במשפטו של הסופר המקסיקני קרלוס פואטיס שכתב כי “אין יצירה ללא מסורת”. המשפט הזה ייתן לנו את הבסיס להבנה מאיפה הכל התחיל.

כאשר מסתכלים על אינדונזיה מבחוץ ישר עולה המחשבה “מה הקשר שלהם לכדורגל ומה קורה שם?” ואיך מדינה ללא היסטוריה של כדורגל מצליחה להביא מליוני אנשים אל המגרשים מדי שנה? על השאלות האלו נענה בכתבה הקרובה ונבין כיצד פוליטיקה ודת השפיעו על היווצרות תרבות כדורגל ייחודית לאינדונזיה.

קצת רקע על אינדונזיה – אינדונזיה, המדינה עם האוכלוסיה המוסלמית הגדולה בעולם ומקום רביעי באוכלוסיית העולם עם 220 מיליון תושבים. אינדונזיה מחולקת ל 17 אלף איים ותושביה מדברים מעל 700 שפות שונות (יותר נכון להגים שונים של מספר שפות מרכזיות) מבחינה דתית היא מגוונת מאוד כמו הנצרות, האסייתים וההינדים כאשר הדת המרכזית היא האסלאם שקיבל פרשנות אסייתית ייחודית בניהול אורח החיים אך לימוד הקראן הינו חלק מתכנית הלימוד.

רוב הקבוצות, כמו רוב האוכלוסייה נמצא באי ג’אווה (או יאווה). ג’אווה, הוא אי ענק באינדונזיה. זהו האי המאוכלס ביותר בעולם, ומהאזורים הצפופים ביותר על פני כדור הארץ. שטחו של האי 132,187 קמ”ר, ובשנת 2015 חיו בו כ-145 מיליון בני אדם. נתונים אלו משקפים צפיפות של כ-1,121 אנשים לקמ”ר.

כחלק מכניסת הכדורגל למדינה באופן מקצועי בשנת 1994 החלו להתפתח תנועות קטנות ומועדונים שהתחברו לכדורגל, ורק בשנת 2008 ליגת הכדורגל עברה מכדורגל של תנועות וארגונים לליגה מקצועית הפועלת בסגנון הליגות באירופה והוקמה לראשונה ליגת העל האינדונזית.

כשרוצים להבין כיצד התפתחה תרבות הכדורגל והאוהדים באינדונזיה צריך להכיר אירוע הסטורי משמעותי שקרה בדרך, רצח העם שהיה באינדונזיה בשנות השישים בהנהגתו של המנהיג סוהרטו, כשרק עם מותו בשנת 1998 החלו להראות ניצני פריחה אזרחית בתחום הכדורגל.

את יסודות הקנאות והחוליגניזם בתרבות האוהדים באינדונזיה ניתן לייחס לעיר סולו בג’אווה (אותו אי ענק שהזכרתי מקודם) בו ארגון האוהדים “פסואפטי” לא נאמן לקבוצה אחת בלבד אלא לעיר כולה והפוליטיקה מחוברת באופן ישיר לקבוצת אוהדים זו. זה אחד הבסיסים לאהדה הייחודית שישנה באינדונזיה וזהו מעין קו מנחה ובסיס לתרבות האולטראס באינדונזיה וישפיע על המשך התפתחות הסצנה.

ארגוני האוהדים באינדונזיה כפי שהם מוכרים היום הם אותו גלגול של תהליך פוליטי שלמעשה התווה את הדרך לארגונים אלו לצמוח. עם השנים החלו לצמוח ארגונים מסודרים יותר (ככל שליגת העל התפתחה) ותרבות האולטראס האירופאית, הבריטית הקלאסית החלה לחלחל לכיוון האי המוסלמי הגדול בעולם.

באינדונזיה ניתן למצוא היום מאות אלפי אוהדים במגרשי הכדורגל מדי שבוע, הם מגיעים במספרים ענקיים לכל משחק ושואבים המון מהקהלים ברחבי העולם. לדוגמא, ניתן לראות לחנים שהגיעו ממרוקו שבאפריקה וממדינות אירופה ואף בשלושת השנים האחרונות ניתן לראות לחנים אותנטיים רבים המגיעים מתוך ארגוני האוהדים ואף יוצאים החוצה למדינות נוספות.

תחילת הדרך עבור ארגוני האוהדים הייתה רצופה במכשולים אלימים במיוחד. ראשית, בסולו, העיר בה קבוצות האוהדים אינם תומכים בקבוצה אחת בלבד אלא בכמה יצר מצב שבו אוהדים אחרים רוצים שייכות לקבוצה מסוימת. כאשר האוהדים בסולו נתקלו באוהדים מערים אחרות ללא קשר לזהות הקבוצה התפתחו אירועים אלימים בעיקר בגלל מחלוקות פוליטיות. עם הזמן, הפוליטיקה זזה מעט הצידה והאוהדים מיקדו את כעסם אחד בקבוצתו של השני סביב מאפיינים דתיים/חילוניים בעיקר עד שהיום, בשנת 2020 כבר ניתן לראות יריבות ספורטיבית אך אלימה מאוד בין קבוצות הכדורגל באינדונזיה. הקהל האינדונזי נחשב לקהל האלים בעולם! בימים בהם נפתחה הליגה הבכירה היו מספר הרוגים בין הקרבות ומספרם גדל במהלך השנים. כיום ישנה התערבות של הממשל והמשטרה בהפרות הסדר אך ניתן עדיין לראות אירועים אלימים והמוניים במיוחד. (אצרף לכם סרט של חצי שעה בנושא בסיום הכתבה)

תרבות האוהדים באינדונזיה של 2020 : כיום ניתן לראות תרבות אולטראס ססגונית במיוחד. כבר במגרשי הכדורגל מזהים מי שייך לארגון אוהדים, מי שייך לפירמה ומי בא עם הילדים. האוהדים אימצו לעצמם את קוד לבוש הקאז’ואל הנהוג בעיקר באירופה אל חיקם וניתן לראות רבים מהאוהדים קונים ולובשים מותגים כמו סי.פי קומפני, סטון איילנד, וויקנד אופנדר ואחרים. אינדונזיה שהיא מדינה מוסלמית אמנם אך שונה שנות אור מהאסלאם המוכר לנו מהמזרח התיכון מציגה דבר שונה במיוחד – נשים במגרשי הכדורגל, והרבה. כיום ניתן למצוא נשים (צעירות בעיקר) פוקדות את משחקי הכדורגל אך לא זו בלבד אלא לוקחות גם חלק פעיל בארגוני האוהדים ואף בתרבות הקאז’ואל (דוגמניות קאז’ואל באינדונזיה) דבר לא שגרתי בנוף האסלאמי הטיפוסי, אך כמו שכתבתי לפני כן, לא מדובר במדינה מוסלמית בסגנון המזרח אירופאי אותו אנו מכירים.

לסיום, אציג לכם את הקבוצות המרכזיות בליגה הבכירה. נתחיל עם האלופה פרסיסם פוטרה סמרנידה כאמור היא אלופת אינדונזיה לשנת 2020. עוד קבוצה בולטת במיוחד עם קהל מהגדולים באינדונזיה היא פרסיג’ה ג’קטרה (הידועים בשנאתם לישראל ותמיכתם בפלשתינאים) ארמה מלאנג ואחרות. לרשימת הקבוצות המלאה לחצו כאן : https://www.msn.com/he-il/sports/soccer/indonesia-super-league/standings

לסיום, אינדונזיה היא כוח עולה בתרבות האולטראס העולמי וכנראה שנשמע עליהם עוד הרבה ככל שהתרבות שם תתפתח ותגדל (בכל זאת מדינה עם מעל מאתיים מליון אזרחים). כיום אנו שומעים עליהם מרחוק כיוון שאף קבוצה אינדונזית לא לוקחת חלק בפעילויות בין לאומיות באירופה אך ניתן למצוא סרטונים רבים של הקהלים ביוטיוב וברשתות החבריות. מבחינה פוליטית וגישתם לישראל היא שלילית ביותר וישנה תמיכה מלאה בפלשתינאים אך לא אתעסק פה בפוליטיקה מיותרת ונעסוק בסיקור מקצועי בלבד.

אצרף לכם כאן מספר קטעי וידאו ובינהם את הסרט שהבטחתי לכם על “הליגה המסוכנת בעולם” מקווה שנהניתם, מוזמנים לשתף.

צוות אולטראס ישראל.